בהליכים מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ובמיוחד בהקשר של נחלות במושבים וקיבוצים, עולה לעיתים קרובות המונח "בר רשות". מדובר במעמד משפטי שונה במהותו מבעלות או מחכירה, וההבדל הזה יכול להיות משמעותי מאוד עבור מי שנמצא בהליך השבה או פדיון קרקע.
מהי "בר רשות" מבחינה משפטית?
חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, מונה סוגים מוגדרים של זכויות במקרקעין: בעלות, שכירות (הכוללת חכירה וחכירה לדורות), משכנתה, זיקת הנאה וזכות קדימה. "בר רשות" אינו אחד מסוגי הזכויות המנויים בחוק עצמו. מדובר במעמד שגובש בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים: מי שקיבל הרשאה להשתמש במקרקעין, בדרך כלל מכוח הסכמה, הסכם או מערכת יחסים חוזית, אך זכותו אינה זהה לזכות חכירה או לבעלות. קיימים סוגים שונים של רשות שימוש, והיקף הזכות תלוי מאוד במקור הרשות ובתנאיה הספציפיים.
מכיוון שמדובר במעמד שמקורו בפסיקה ולא בחקיקה מפורשת, הנסיבות הספציפיות של כל מקרה (תוכן ההסכמה, משך השימוש, התנהגות הצדדים) הן שקובעות בפועל את היקף הזכויות ואת יכולת הביטול של הרשות. אין כאן כלל אחיד שחל בצורה זהה על כל המקרים. יודגש: בר רשות אינו בעל זכות קניינית רשומה במקרקעין כמו בעלים או חוכר רשום, אך בהתאם לנסיבות עשויות לעמוד לו זכויות משפטיות הניתנות להגנה, הנובעות מתוכן ההסכם או מהנסיבות שבהן ניתנה הרשות.
מה ההבדל בין בר רשות לחוכר או לבעלים?
- בעלים – מחזיק בזכות הקניינית המלאה והחזקה ביותר במקרקעין.
- חוכר (לרבות במסגרת חכירה לדורות) – מחזיק בזכות חוזית ארוכת טווח, המוגדרת ומוגנת בחוק המקרקעין.
- בר רשות – משתמש בקרקע בהסכמת הבעלים, ללא זכות קניינית מוגדרת בחוק. מעמד זה שונה, ובדרך כלל חלש יותר מבחינת היציבות המשפטית, מזה של חוכר.
מה שמייחד את בר הרשות לעומת פולש (מי שמחזיק בקרקע ללא הסכמה) הוא עצם קיומה של הסכמה מצד הבעלים לשימוש. הסכמה זו, גם אם אינה מעוגנת בחוזה חכירה פורמלי, מבדילה בין שימוש ברשות לבין הסגת גבול.
בר רשות בהקשר של קרקע חקלאית והתיישבות
בקרקע חקלאית המנוהלת על ידי רמ"י, נוצרת לעיתים "שרשרת" של זכויות שימוש: רמ"י מעניקה זכות שימוש למשבצת הקרקע לאגודה השיתופית של היישוב (מכוח חוזה משבצת), והאגודה מצידה מעניקה לחברי המושב או הקיבוץ רישיון שימוש בנחלתם. במקרים רבים, מעמדם של חברי האגודה ביחס לקרקע הוא מעמד של בר רשות, ולא בעלות מלאה. עם זאת, הבסיס המשפטי המדויק משתנה ממקרה למקרה: שימוש ללא חוזה, הסכמות היסטוריות, חוזים מול אגודות, הסדרי משבצת ושימושים חורגים הם רק חלק מהמצבים האפשריים, ולכל אחד מהם עשויות להיות השלכות משפטיות שונות. הרחבנו על מבנה הזכויות הזה במאמר מהו חוזה משבצת.
| מאפיין | בעלים | חוכר (חכירה לדורות) | בר רשות |
|---|---|---|---|
| מקור הזכות | קניין מלא | חוזה חכירה רשום | הסכמה, בדרך כלל ללא רישום |
| יציבות משפטית | הגבוהה ביותר | גבוהה, מוגבלת בזמן | תלויה בנסיבות המקרה |
| אפשרות ביטול | לא רלוונטי | בכפוף לתנאי החוזה | בכפוף לשיקולי צדק שבוחן בית המשפט |
מה המשמעות להליך השבה ופדיון קרקע?
מעמדו המשפטי של בר רשות שונה ממעמדו של חוכר לדורות, ולכן גם היקף הזכויות במקרה של השבת קרקע עשוי להיות שונה. עם זאת, אין כלל שלפיו בר רשות זכאי בהכרח לפיצוי נמוך יותר. גובה הפיצוי נקבע בהתאם להחלטות רשות מקרקעי ישראל, תנאי ההסכם, סוג הזכות והנסיבות הספציפיות של כל מקרה. במילים אחרות: הבדל אפשרי בפיצוי, ככל שקיים, נובע מהיקף הזכויות המשפטיות הספציפיות ולא מעצם הכותרת "בר רשות". חשוב גם להבחין בין פיצוי בגין עצם השבת הקרקע, הנבחן בהתאם להחלטות רמ"י ולנהליה, לבין פיצוי בגין השקעות, מבנים, מחוברים או נזקים אחרים, שנבחן בנפרד ובהתאם לכללים משלו. מומלץ לבדוק את הפרטים מול עורך דין המתמחה במקרקעין חקלאיים.
לסיכום
בר רשות הוא מי שמשתמש בקרקע בהסכמת הבעלים, מבלי להחזיק באחת מהזכויות הקנייניות המוגדרות בחוק המקרקעין. מדובר במעמד שנקבע בעיקרו על ידי הפסיקה, ולכן היקפו המדויק משתנה ממקרה למקרה. הבנת המעמד המשפטי הזה חשובה במיוחד לבעלי נחלות ולמי שנמצא בהליך מול רמ"י.
רוצים להעריך את הפיצוי האפשרי בהתאם לזכויות שלכם? השתמשו במחשבון הפיצוי שלנו, או פנו לאינדקס המומחים לבדיקה פרטנית של המעמד המשפטי שלכם.
מקורות
הערה: המעמד המשפטי של "בר רשות" מבוסס בעיקרו על פסיקת בתי המשפט ולא על הגדרה סטטוטורית ישירה. לבירור מדויק של מקרה ספציפי יש להיוועץ בעורך דין.
