תגית: נחלה

  • מהם דמי הסכמה לרמ”י? מתי משלמים אותם וכמה

    מהם דמי הסכמה לרמ”י? מתי משלמים אותם וכמה

    ידיים מעבירות שטרות כסף - סמל לתשלום דמי הסכמה בהעברת זכויות בקרקע
    תשלום בעת העברת זכויות. צילום: kaboompics.com, Pexels (רישיון חופשי לשימוש)

    מי שמבקש להעביר זכויות בקרקע המנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), למשל במכירה, בהעברה לבן משפחה או במסגרת עסקת השבה, נתקל לעיתים קרובות במונח "דמי הסכמה". מדובר בתשלום שיכול להשפיע משמעותית על כדאיות העסקה, ולכן חשוב להבין מתי הוא חל וכיצד ניתן להימנע ממנו.

    מהם דמי הסכמה – ההגדרה הרשמית

    לפי נוהל רמ"י מספר 90.03B, בעל זכויות במקרקעין המבקש להעביר את זכויותיו לאחר חייב לקבל לכך את הסכמת רמ"י בכתב. הסכמת רמ"י ניתנת רק לאחר השלמת כל הפעולות הנדרשות בנוהל, לרבות תשלום דמי הסכמה, אם הנכס אינו מהוון, תשלום חובות דמי חכירה שנתיים אם קיימים, והשלמת התמורה בעסקה.

    במילים אחרות: דמי הסכמה הם תשלום שרמ"י גובה בעת העברת זכויות בנכס שאינו מהוון, כתנאי למתן ההסכמה הרשמית להעברה.

    איך מחשבים את דמי ההסכמה?

    בהתאם למידע הרשמי המתפרסם על ידי רמ"י ובדוחות ביקורת המדינה בנושא, נהוג לחשב את דמי ההסכמה כחלק מהעלייה בערך הקרקע שבין מועד רכישת הזכויות למועד ההעברה, כאשר החלק הנפוץ המוזכר במקורות הוא כשליש מהפרש השווי. יחד עם זאת, אופן החישוב המדויק, השיעור והתנאים הנלווים מוסדרים בנוהל 90.03B ובקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל, ועשויים להשתנות מעת לעת. מומלץ לבדוק את השיעור העדכני מול רמ"י או מול איש מקצוע לפני קבלת החלטות, ולא להסתמך על אחוז קבוע.

    מתי אפשר להימנע מתשלום דמי הסכמה?

    חוכרים שברשותם נכס בתנאי תשלום דמי חכירה שנתיים (נכס שאינו מהוון) יכולים לבצע פעולה של "היוון" זכויות החכירה. היוון הוא תשלום חד פעמי ומראש של דמי החכירה השנתיים, כך שבעתיד אין צורך בתשלום דמי חכירה שנתיים, וגם לא בתשלום דמי הסכמה בעת העברת זכויות.

    מצב הנכס תשלום דמי חכירה שנתיים תשלום דמי הסכמה בהעברת זכויות
    נכס לא מהוון נדרש נדרש
    נכס מהוון אינו נדרש אינו נדרש

    מה הקשר להליך פדיון והשבת קרקע?

    בבחינת כדאיות של עסקת השבה או פדיון, מצב ההיוון של הקרקע הוא נתון רלוונטי: קרקע שאינה מהוונת עשויה לגרור חבות עתידית בדמי הסכמה בכל העברת זכויות, מה שיכול להשפיע על השווי הכלכלי הנקי של הזכויות בקרקע. ההשפעה המדויקת של דמי ההסכמה על חישוב הפיצוי בהליך השבה משתנה בהתאם לנסיבות העסקה הספציפית ולעמדת רמ"י, ולכן אין להניח הנחה גורפת בעניין, ומומלץ להיוועץ בשמאי מקרקעין או בעורך דין המתמחה בתחום.

    לסיכום

    דמי הסכמה הם תשלום שרמ"י גובה בעת העברת זכויות בנכס לא מהוון, כתנאי למתן הסכמתה הרשמית לעסקה. השיעור הנפוץ המוזכר במקורות הוא כשליש מעליית ערך הקרקע, אך הפרטים המדויקים משתנים לפי הנוהל העדכני. היוון זכויות החכירה הוא הדרך המרכזית להימנע מהתשלום הזה בעתיד.

    מעוניינים להבין את המשמעות הכלכלית עבורכם? השתמשו במחשבון הפיצוי שלנו, או פנו לאינדקס המומחים לבדיקה פרטנית של מצב הקרקע שלכם.

    מקורות

    הערה: השיעור המדויק של דמי ההסכמה (מוזכר בדרך כלל כשליש מעליית ערך הקרקע) מבוסס על מידע המופיע בנוהל 90.03B ובדוחות רשמיים; מומלץ לאמת את השיעור העדכני ישירות מול רמ"י בכל מקרה פרטני.

  • מיהו בר רשות? ההבדל בין רישיון שימוש לבין בעלות או חכירה

    מיהו בר רשות? ההבדל בין רישיון שימוש לבין בעלות או חכירה

    יד מחזיקה מפתח בית מעל ארנק - סמל לזכות שימוש בקרקע ללא בעלות
    מפתח כסמל לזכות שימוש. צילום: Jakub Zerdzicki, Pexels (רישיון חופשי לשימוש)

    בהליכים מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ובמיוחד בהקשר של נחלות במושבים וקיבוצים, עולה לעיתים קרובות המונח "בר רשות". מדובר במעמד משפטי שונה במהותו מבעלות או מחכירה, וההבדל הזה יכול להיות משמעותי מאוד עבור מי שנמצא בהליך השבה או פדיון קרקע.

    מהי "בר רשות" מבחינה משפטית?

    חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, מונה סוגים מוגדרים של זכויות במקרקעין: בעלות, שכירות (הכוללת חכירה וחכירה לדורות), משכנתה, זיקת הנאה וזכות קדימה. "בר רשות" אינו אחד מסוגי הזכויות המנויים בחוק עצמו. מדובר במעמד שגובש בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים: מי שקיבל הרשאה להשתמש במקרקעין, בדרך כלל מכוח הסכמה, הסכם או מערכת יחסים חוזית, אך זכותו אינה זהה לזכות חכירה או לבעלות. קיימים סוגים שונים של רשות שימוש, והיקף הזכות תלוי מאוד במקור הרשות ובתנאיה הספציפיים.

    מכיוון שמדובר במעמד שמקורו בפסיקה ולא בחקיקה מפורשת, הנסיבות הספציפיות של כל מקרה (תוכן ההסכמה, משך השימוש, התנהגות הצדדים) הן שקובעות בפועל את היקף הזכויות ואת יכולת הביטול של הרשות. אין כאן כלל אחיד שחל בצורה זהה על כל המקרים. יודגש: בר רשות אינו בעל זכות קניינית רשומה במקרקעין כמו בעלים או חוכר רשום, אך בהתאם לנסיבות עשויות לעמוד לו זכויות משפטיות הניתנות להגנה, הנובעות מתוכן ההסכם או מהנסיבות שבהן ניתנה הרשות.

    מה ההבדל בין בר רשות לחוכר או לבעלים?

    • בעלים – מחזיק בזכות הקניינית המלאה והחזקה ביותר במקרקעין.
    • חוכר (לרבות במסגרת חכירה לדורות) – מחזיק בזכות חוזית ארוכת טווח, המוגדרת ומוגנת בחוק המקרקעין.
    • בר רשות – משתמש בקרקע בהסכמת הבעלים, ללא זכות קניינית מוגדרת בחוק. מעמד זה שונה, ובדרך כלל חלש יותר מבחינת היציבות המשפטית, מזה של חוכר.

    מה שמייחד את בר הרשות לעומת פולש (מי שמחזיק בקרקע ללא הסכמה) הוא עצם קיומה של הסכמה מצד הבעלים לשימוש. הסכמה זו, גם אם אינה מעוגנת בחוזה חכירה פורמלי, מבדילה בין שימוש ברשות לבין הסגת גבול.

    בר רשות בהקשר של קרקע חקלאית והתיישבות

    בקרקע חקלאית המנוהלת על ידי רמ"י, נוצרת לעיתים "שרשרת" של זכויות שימוש: רמ"י מעניקה זכות שימוש למשבצת הקרקע לאגודה השיתופית של היישוב (מכוח חוזה משבצת), והאגודה מצידה מעניקה לחברי המושב או הקיבוץ רישיון שימוש בנחלתם. במקרים רבים, מעמדם של חברי האגודה ביחס לקרקע הוא מעמד של בר רשות, ולא בעלות מלאה. עם זאת, הבסיס המשפטי המדויק משתנה ממקרה למקרה: שימוש ללא חוזה, הסכמות היסטוריות, חוזים מול אגודות, הסדרי משבצת ושימושים חורגים הם רק חלק מהמצבים האפשריים, ולכל אחד מהם עשויות להיות השלכות משפטיות שונות. הרחבנו על מבנה הזכויות הזה במאמר מהו חוזה משבצת.

    מאפיין בעלים חוכר (חכירה לדורות) בר רשות
    מקור הזכות קניין מלא חוזה חכירה רשום הסכמה, בדרך כלל ללא רישום
    יציבות משפטית הגבוהה ביותר גבוהה, מוגבלת בזמן תלויה בנסיבות המקרה
    אפשרות ביטול לא רלוונטי בכפוף לתנאי החוזה בכפוף לשיקולי צדק שבוחן בית המשפט

    מה המשמעות להליך השבה ופדיון קרקע?

    מעמדו המשפטי של בר רשות שונה ממעמדו של חוכר לדורות, ולכן גם היקף הזכויות במקרה של השבת קרקע עשוי להיות שונה. עם זאת, אין כלל שלפיו בר רשות זכאי בהכרח לפיצוי נמוך יותר. גובה הפיצוי נקבע בהתאם להחלטות רשות מקרקעי ישראל, תנאי ההסכם, סוג הזכות והנסיבות הספציפיות של כל מקרה. במילים אחרות: הבדל אפשרי בפיצוי, ככל שקיים, נובע מהיקף הזכויות המשפטיות הספציפיות ולא מעצם הכותרת "בר רשות". חשוב גם להבחין בין פיצוי בגין עצם השבת הקרקע, הנבחן בהתאם להחלטות רמ"י ולנהליה, לבין פיצוי בגין השקעות, מבנים, מחוברים או נזקים אחרים, שנבחן בנפרד ובהתאם לכללים משלו. מומלץ לבדוק את הפרטים מול עורך דין המתמחה במקרקעין חקלאיים.

    לסיכום

    בר רשות הוא מי שמשתמש בקרקע בהסכמת הבעלים, מבלי להחזיק באחת מהזכויות הקנייניות המוגדרות בחוק המקרקעין. מדובר במעמד שנקבע בעיקרו על ידי הפסיקה, ולכן היקפו המדויק משתנה ממקרה למקרה. הבנת המעמד המשפטי הזה חשובה במיוחד לבעלי נחלות ולמי שנמצא בהליך מול רמ"י.

    רוצים להעריך את הפיצוי האפשרי בהתאם לזכויות שלכם? השתמשו במחשבון הפיצוי שלנו, או פנו לאינדקס המומחים לבדיקה פרטנית של המעמד המשפטי שלכם.

    מקורות

    הערה: המעמד המשפטי של "בר רשות" מבוסס בעיקרו על פסיקת בתי המשפט ולא על הגדרה סטטוטורית ישירה. לבירור מדויק של מקרה ספציפי יש להיוועץ בעורך דין.

  • מהו חוזה משבצת? מדריך לזכויות מול רמ”י ומשמעותן לתושבי היישוב

    מהו חוזה משבצת? מדריך לזכויות מול רמ”י ומשמעותן לתושבי היישוב

    שדות חקלאיים באזור ארבל, סמוך לכנרת - קרקע חקלאית בישראל
    שדות חקלאיים בישראל. צילום: Shahar Weinstein, Pexels (רישיון חופשי לשימוש)

    בעלי נחלות ותושבים בקיבוצים ובמושבים רבים מגלים בשלב מסוים שהזכות שלהם בקרקע אינה זכות בעלות במובן הרגיל, אלא נשענת על מסמך הנקרא "חוזה משבצת" (או "הסכם משבצת"). מדובר בהסכם החכירה שרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) חותמת מול היישוב, וממנו נגזרות זכויות השימוש של כל תושב בקרקע. במאמר זה נסביר מהי משבצת קרקע, מי הצדדים להסכם, ומה המשמעות המעשית של הדבר עבור מי שמתגורר על הקרקע.

    מהי "משבצת קרקע"?

    "משבצת" היא יחידת הקרקע הכוללת שרמ"י מקצה ליישוב חקלאי – קיבוץ או מושב – כשטח אחד רציף. בתוך המשבצת נכללים בדרך כלל שטחי חקלאות, שטחי מגורים (הנחלות עצמן), ולעיתים גם שטחים המיועדים לתעשייה, למסחר או לתעסוקה ונופש.

    הקרקע במשבצת נותרת בבעלות המדינה. רמ"י אינה מוכרת אותה ליישוב, אלא מעניקה בה זכות שימוש, שתנאיה נקבעים בחוזה המשבצת.

    מי הם הצדדים לחוזה המשבצת?

    בפועל קיימים שני מבנים עיקריים של הסכם משבצת:

    • הסכם משבצת תלת-צדדי – נחתם בין שלושה גורמים: רמ"י, הסוכנות היהודית (המשמשת כגוף מיישב), והאגודה השיתופית של היישוב.
    • הסכם משבצת דו-צדדי – נחתם ישירות בין רמ"י לבין האגודה השיתופית, ללא מעורבות הסוכנות היהודית.

    בשני המקרים, האגודה השיתופית – הגוף המשפטי המאגד את חברי היישוב – היא זו שמקבלת מרמ"י (או מהסוכנות) את זכות השימוש הכוללת במשבצת.

    לפי המידע הרשמי המתפרסם באתר רשות מקרקעי ישראל, לחוזי המשבצת יש גם תוקף זמן מוגדר: הסכם משבצת תלת-צדדי מתחדש לתקופה של שלוש שנים, ואילו הסכם דו-צדדי מתחדש לתקופה של ארבע שנים ואחד-עשר חודשים. גם הסכם להכשרת שטח לצירוף למשבצת ניתן לשלוש שנים. כלומר, מדובר בהסכמים שיש לחדש מעת לעת, ולא בהסדר קבוע וחד-פעמי.

    השרשרת מרמ"י ועד לחבר האגודה

    הזכויות בקרקע יורדות במעין שרשרת, כשבכל שלב מוענקת רשות שימוש ולא בעלות:

    שלב גורם סוג הזכות שמוענקת
    1 רמ"י הבעלים החוקי של הקרקע
    2 הסוכנות היהודית (במידה ורלוונטי) מקבלת רשות שימוש מרמ"י
    3 האגודה השיתופית מקבלת רשות שימוש מרמ"י (או מהסוכנות) מכוח חוזה המשבצת
    4 חבר האגודה (בעל הנחלה) מקבל מהאגודה רישיון שימוש בנחלה למגורים ולפרנסה

    בתי המשפט קבעו לא אחת כי מדובר ברישיון שימוש בלבד ("בר רשות"), ולא בזכות קניינית מלאה. המשמעות היא שהזכות של חבר האגודה מוגבלת לתנאים שנקבעו בהסכם, ואינה שקולה לבעלות רגילה על מקרקעין.

    כיצד מתחדש הסכם המשבצת?

    כאשר הסכם המשבצת מסתיים או מתקרב לסיומו, על היישוב או האגודה החקלאית להגיש בקשה רשמית לרמ"י לחידוש או עדכון ההסכם. בהתאם למידע הרשמי של רשות מקרקעי ישראל:

    • הסכמי המשבצת נערכים עבור "שטחי קבע" של היישוב, שהיקפם נגזר ממכסת הקרקע שלו.
    • יישוב המחזיק בשטחים עודפים על המכסה נדרש, במסגרת חידוש ההסכם, לסמן את שטחי הקבע לפי כללי הרשות.
    • בקשה לצירוף קרקע נוספת למשבצת טעונה המלצה מוקדמת של ועדת קרקעות במשרד החקלאות, וכפופה לתקנות חובת המכרזים ולהחלטות מועצת מקרקעי ישראל.
    • הבקשה נדונה ומאושרת בוועדת העסקות של רמ"י, וההליך מוסדר בנוהל רשות מקרקעי ישראל מס’ 37.20B ("הכנת עסקת משבצת").

    מה המשמעות עבור מי שמתגורר על הקרקע?

    עבור תושב היישוב, חוזה המשבצת אינו מסמך תיאורטי – הוא זה שקובע בפועל את גבולות הזכות שלו:

    • מעמד משפטי מוגבל – הזכות בנחלה היא זכות שימוש (בר רשות), ולא בעלות. השלכות הדבר עשויות לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בסוגיות של מכירה, הורשה או שעבוד הזכויות – ואלה תלויות בתנאי ההסכם הספציפי ובהחלטות מועצת מקרקעי ישראל הרלוונטיות.
    • תלות בתוקף ההסכם – הסכם המשבצת הוא הבסיס המשפטי למעמד האגודה. כאשר אין הסכם חכירה תקף בין רמ"י לאגודה, מעמדה המשפטי של האגודה – ובעקבותיו זכויות החברים – עלול להתערער.
    • השפעה על הליכי שינוי ייעוד והשבה – כאשר משנים את ייעוד הקרקע במשבצת (למשל לצורכי בנייה או תשתית), תנאי חוזה המשבצת הם לעיתים קרובות נקודת המוצא לבחינת זכויות האגודה והחברים, וממילא גם לחישוב הפיצוי או עסקת ההשבה הנגזרים מכך.

    מכיוון שמדובר בזכויות משפטיות מורכבות שתלויות בנוסח ההסכם הספציפי ובעדכוני מועצת מקרקעי ישראל, מומלץ לבדוק את המצב הפרטני מול עורך דין המתמחה בקרקעות חקלאיות ואגודות שיתופיות, ולא להסתמך על הכללה גורפת.

    לסיכום

    חוזה המשבצת הוא ההסכם שמעגן את זכות השימוש של יישוב חקלאי בקרקע מול רמ"י, ומכוחו נגזרות זכויות השימוש של כל חבר אגודה בנחלתו. מדובר ברישיון שימוש ולא בבעלות, ותוקפו ותנאיו משפיעים ישירות על מעמדם המשפטי של תושבי היישוב – הן בחיי היום-יום והן בהליכי שינוי ייעוד, השבה או פיצוי.

    בעלי זכויות במשבצת המעורבים בהליך מול רמ"י מוזמנים להתייעץ עם אינדקס המומחים באתר. רוצים להעריך את גובה הפיצוי האפשרי בתרחיש של שינוי ייעוד או השבה? השתמשו במחשבון הפיצוי שלנו, או עיינו במאמרים נוספים בנושאי קרקע חקלאית.

    מקורות